<h1>תוספות רבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ הנוספות — פסחים</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים כ"ד ע"א] הא אין לוקין על לאו שבכללות. הקשה ה"ר אליעזר ממיץ דהא במכות באלו הן הלוקין [דף י"ג ע"א] חשיב נותר פיגול וטמא שלוקין עליו ואמאי והא לאו (דידי') [דידהו] לאו שבכללות [הוא], ותירץ ר' דודאי לא יאכל כי קודש הם חשיב לאו שבכללות לגבי כל שבקודש אבל לגבי נותר שמפורש בהדיא דכתיב [שמות כ"ט] ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קודש (הם) [הוא] לגבי דידי' לא חשיב לאו שבכללות ופיגול נמי גמרינן בעון עון מנותר ואכתי קשה הא דאמר בפ' בתרא דמכות [דף י"ח ע"א] גבי זר שאכל עולה לפני זריקה לוקה חמש דפריך התם [ולילקי] משום [ד]ר' אלעזר דכל שבקודש פסול ומאי קושיא הא לאו שבכללות הוא וכן הא דפריך התם ולילקי נמי משום כל שהוא בכל[י]ל תהי' בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו. ... דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כו'. והכא לא הוי לאו שבכללות דמדהוה לי' למיכתב מעשר דגנך ובכורות בקרך לא תוכל (לאוכלה) [לאוכלם] ש"מ לייחודי לאו אכל חד וחד דכתיב בקרא אתי.
הא אין לוקין על לאו שבכללות. הק'[שה] הרב ר'[בי] אליעז'[ר] מימיץ דהא במכות בפר'[ק] אילו הן הלוקין [י"ג ע"א] חשיב נותר שלוקין עליו, ואמאי, הא לאו דידיה לאו בכללות, ותי'[רץ] ר'[בי] דוודאי לא יאכל כי קודש הם חשיב ליה לאו שבכללות לגבי כל שבקדש אבל לגבי נותר שמפורש בהדיא דכת'[יב] [שמות כ"ט] ושרפת הנותר באש לא יאכל כי קדש הן, לגבי דידיה לא חשיב לאו שבכללות. ומה שפי'[רש] רש"י התם דפגול נמי לוקין מלא תאכל, כל שבקודש פסול הרי הוא בלא יאכל, וא"נ דהא לאו שבכללות הוא, אלא לאוי אכילה דפיגול גמרינן מנותר בגזירה שוה דעון עון [זבחים כ"ט ע"א], אבל בטמא למה לוקין דהוא לאו שבכללות. ולבי.0... מ"ר.
<h2>דף יז.</h2>
[פסחים כ"ט ע"א] בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. הקשה ר'[בי] בשם הרב ר'[בינו] חיים דהכא משמע דפלוגת'[א] הויא אפילו במידי דלא קדיש קדושת הגוף אלא קדושת דמים כי האי חמץ ובפ'[רק] שיני דבכורות [י"ד ע"ב] משמע דכי האי גוונא כולי עלמ'[א] מודו, כיון שמעולם לא קדש קדושת הגוף, דתנן התם [ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן כו' ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר, ובתר הכי קתני כל הקדשים שקדם הקדשן למומן או מום עובר להקדשן ואחר כך נולד מום קבוע ונפדו כו' ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן אסור, ועל הך סיפא אמ'[ר] מנהני מילי [דברים י"ב] תזבח ולא גיזה, ופליגי תנאי בההיא ברייתא אי פודין ואין פודין להאכילו לכלבים, ומשמע דווקא בהני דכי האי גוונא דקדם הקדישן למומן פליגי אבל ברישא דמתני'[תין] דקדם מומן להקדישן כולי עלמ'[א] מודי דפודין, הואיל והנך קדשים קדשי מעולם קדושת הגוף, וקרא נמי דתזבח ואכלת בשר בהני קדשים שקדם הקדישן למומן קמיירי. ותירץ ר[בי] דהכא דקאמר דאין פודין, מדרבנן, וליכא למימר דאטו משו'[ם] חששא דרבנן נפקיענו מידי מעילה מדאורייתא, דהא כיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוי ולא מידי, ולא שייכא ביה מעילה. מאן דאמר לא מעל אין פודין, תימ'[ה] לר'[בי], אעג"ב דאין פודין, מכל מקום לימעול, שהרי לאחר שנשרף ונעשה אפר [יכול לפדותו ומותר בהנאה].0...
<h2>דף לא.</h2>
[פסחים כ"ט ע"א] בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים. הקשה ר'[בי] בשם הרב ר'[בינו] חיים דהכא משמע דפלוגת'[א] הויא אפילו במידי דלא קדיש קדושת הגוף אלא קדושת דמים כי האי חמץ ובפ'[רק] שיני דבכורות [י"ד ע"ב] משמע דכי האי גוונא כולי עלמ'[א] מודו, כיון שמעולם לא קדש קדושת הגוף, דתנן התם [ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן כו' ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר, ובתר הכי קתני כל הקדשים שקדם הקדשן למומן או מום עובר להקדשן ואחר כך נולד מום קבוע ונפדו כו' ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן אסור, ועל הך סיפא אמ'[ר] מנהני מילי [דברים י"ב] תזבח ולא גיזה, ופליגי תנאי בההיא ברייתא אי פודין ואין פודין להאכילו לכלבים, ומשמע דווקא בהני דכי האי גוונא דקדם הקדישן למומן פליגי אבל ברישא דמתני'[תין] דקדם מומן להקדישן כולי עלמ'[א] מודי דפודין, הואיל והנך קדשים קדשי מעולם קדושת הגוף, וקרא נמי דתזבח ואכלת בשר בהני קדשים שקדם הקדישן למומן קמיירי. ותירץ ר[בי] דהכא דקאמר דאין פודין, מדרבנן, וליכא למימר דאטו משו'[ם] חששא דרבנן נפקיענו מידי מעילה מדאורייתא, דהא כיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוי ולא מידי, ולא שייכא ביה מעילה. מאן דאמר לא מעל אין פודין, תימ'[ה] לר'[בי], אעג"ב דאין פודין, מכל מקום לימעול, שהרי לאחר שנשרף ונעשה אפר [יכול לפדותו ומותר בהנאה].0...
